הליכי גירושין

לא קיימת חובה בדין הישראלי להסכים לפוליגרף, ויתר על כן- עצם העובדה שאדם לא הסכים לבצע בדיקת פוליגרף, אינה אמורה להיות ראייה כנגדו במסגרת הליכים אזרחיים. יחד עם זאת, אם יש הסכם בין הצדדים שתוצאות בדיקת פוליגרף יכריעו- אזי בית המשפט יכבד זאת ויתבסס על תוצאות הבדיקה. בנוסף- במקרים בהם קיימת מחלוקת עובדתית ברורה, כגון בתלונות על אלימות במשפחה, מומלץ (ולו ברמה טקטית) שהצד הבטוח בצדקתו, יציע בדיקת פוליגרף. גם אם אין לכך משקל ראייתי ברור, סביר להניח שיהא בכך כדי לסייע לשופט להאמין לגורם המוכן ללכת לבדיקת פוליגרף .

כל עוד בני הזוג גרושים, ואפילו אם מצויים בהליכי גירושין, בן הזוג הנשוי עדיין זכאי לקבל (אם מדובר בנישואים ראשונים) מחצית מכלל הרכוש המשותף לצדדים ולקבל זכויות נוספות כגון כל המיטלטלין המשותפים ועוד.

לכן חשוב ביותר, מיד כאשר אתה או את החלטתם כי בדעתכם להיפרד מבן או בת הזוג, ובוודאי מיד עם תחילת ההליכים המשפטיים, כי תערכו צוואה (בעצמכם בכתב יד, או ערוכה על ידי עורך דין) בה אתם מצווים מי יירשו את נכסיכם. באם לא ערכתם צוואה וכל עוד בני הזוג נשואים (או במקרה של ידועים בציבור- מתגוררים יחד ומנהלים משק בית משותף כנשואים), יירש בן הזוג חלק מעזבונכם, על פי הוראות חוק הירושה.

באופן עקרוני, כאשר מדובר בבני זוג יהודים הנשואים לפי ההלכה היהודית ("כדת משה וישראל"), חובתו של הגבר לזון את האישה מגיעה לקיצה עם הסדרת הגט.

יצויין כי בעידן הנוכחי, נוטים בתי הדין הרבניים לפסוק מזונות אישה במשורה, במטרה שלא לגרום לאישה להישאר נשואה "על הנייר" (ולדחות קבלת הגט מהבעל) רק כדי להמשיך ולקבל מזונות, אך מה קורה כאשר בין מועד הסדרת הגט לבין מועד חלוקת הרכוש המשותף חולפת תקופה ארוכה ולאישה אין די לצרכיה? במקרים מסויימים מצאו בתי המשפט לענייני משפחה דרכים יצירתיות לחייב בני זוג לתשלומים נוספים לבנות הזוג, במקרים בהם האישה (בד"כ במקרים בהם מדובר בבת זוג מבוגרת, חסרת מקצוע אשר לא עבדה מעולם כי הקדישה את כל כולה לטיפוח הבית והמשפחה) אכן נזקקת לסיוע שוטף גם לאחר הגט, וכן במקרים בהם בין מועד הגט למועד חלוקת הרכוש בפועל, חולפת תקופה משמעותית בה האישה אינה יכולה לממש רכוש למחייתה מצד אחד, אבל לכל המעורבים ברור שבסופו של יום היא זכאית לקבלת כספים ונכסים, מצד שני.

בין שלל הפתרונות היצירתיים ניתן למנות- חיוב הבעל לבצע תשלום חד פעמי או תשלומים תקופתיים, בתנאי שכאשר יאוזן הרכוש בין הצדדים- הכספים הללו יקוזזו מחלקה של האישה (אשר כאילו קיבלה הכספים "על חשבון" זכויותיה ברכוש המשותף). חשוב לציין כי תשלומים אלה לא יוגדרו כ"מזונות אישה" כאשר מדובר בבני זוג יהודים, שכן, כאמור, על פי ההלכה היהודית, חובת תשלום מזונות אישה נפסקת עם הסדרת הגט.

במקרים אחרים- מצליחה האישה להוכיח כי הבעל הבטיח לה במפורש כי ידאג לה "עד אחרית ימיה". נטל ההוכחה כמובן כבד ביותר, אך אם האישה הצליחה להוכיח זאת- תקבל מעין מזונות בהתאם להבטחה.

הנושא אינו ברור מבחינה משפטית. אף שנעשו בעבר ניסיונות להגיש תביעות נזיקין נגד בני הזוג הבוגדים ו"שותפיהם" למעשה הבגידה, ככלל, תביעות אלה לא צלחו.

חלוקת הרכוש בין בני זוג, במקרה של גירושין, נשלטת באופן מלא על ידי הדין האזרחי, הקובע כי אין "אשם" בגירושין וכי גם במקרה של בגידת מי מבני הזוג, לא יהיה בכך כדי להשפיע על איזון המשאבים בין הצדדים. יחד עם זאת, בכל הנוגע לדין הדתי, החל על יהודים בבתי הדין הרבניים, הרי שאם הוכח באופן ברור כי אישה בגדה בבעלה עם גבר אחר- רבים הסיכויים כי תישלל ממנה הזכות לקבל את כתובתה וכן תישלל ממנה הזכות לקבלת "מזונות אישה" עד לגט (יצוין כי ממילא, באם האשה עובדת, הרי שבמרבית המקרים לא תהיה זכאית למזונות אישה שכן ההלכה היהודית קובעת "צאי מעשה ידייך במזונותייך").

יצוין עם זאת, כי בשנה האחרונה ניתן פסק דין על ידי בית הדין הרבני הגדול, לפיו אישה אשר בגדה בבעלה, בגידה ממושכת שנמשכה כנראה למעלה מעשור, תאבד את זכויותיה במחצית קרקע שקיבל הבעל בירושה מאביו ועליה בנו בני הזוג את ביתם כ-20 שנה טרם גילוי הבגידה. בג"צ החליט שלא להתערב בהחלטת בית הדין הרבני הגדול, האישה הגישה בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב, והחלטה טרם ניתנה.

בקיץ 2017 נפל דבר, והשתנתה ההלכה הפסוקה בעניין מזונות קטינים יהודים, אשר גילם 6 שנים ומעלה ועד 15. בכל הנוגע למזונות קטינים יהודים עד גיל 6 לא השתנה דבר, וגם כיום חובת המזונות האבסולוטית מוטלת על האב. גם בכל הנוגע לקטינים יהודים בני 15 שנים ומעלה, לא השתנה דבר וההלכה קובעת כי שני ההורים חייבים במזונותיהם "מדין צדקה", כלומר צרכי הקטין יחולקו בין ההורים בהתאם להכנסותיהם ועושרם (כלל הנכסים) של ההורים, ובשים לב לזמני השהות של הקטינים עם כל אחד מההורים.

בבע"מ 919/2015 אשר פורסם בחודש יולי 2017, שונתה ההלכה בנוגע לקטינים בגילאי 6-15 ונקבע כי שני ההורים (ולא רק האב) יישאו במזונות קטינים אלה (העומד כיום על כ-1600 ₪ לחודש, אלא אם הוכח אחרת), בהתאם ליחס הכנסותיהם (מעבודה או כל מקור אחר, כגון דמי שכירות מנכס מקרקעין שבבעלותם), ובקיזוז ההוצאות הישירות (כגון מזון) בהן נושא כל הורה בהתאם לזמני השהות של הקטינים אצל כל אחד מההורים.

כך, במקרה בו הקטינים שוהים פרקי זמן שווים אצל כל אחד מההורים, והכנסות ההורים דומות, סביר להניח כי כל אחד מההורים יישא במזונות הקטינים (ההוצאות שהינן "תלויות שהות" כגון מזון), בעת שהם שוהים אצלו, מבלי שאף אחד מההורים לא ישלם מזונות לאחר, זאת למעט הוצאות שאינן "תלויות שהות" אשר ישולמו על ידי ה"הורה המרכז" (למשל- רכישת מעיל או מגפיים בחורף) ובגינם תיערך התחשבנות בין שני ההורים. חשוב לציין כי ככל שבין ההורים הסכם הקובע את מזונות הקטינים, ואשר נערך כחלק מהסכם גירושין כולל, בטרם פורסמה ההלכה החדשה, לא תשנה ההלכה החדשה את ההסכמות בין הצדדים.