תיקון מס' 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב- 1962, אשר פורסם בחודש אפריל 2016, יצר מהפכה של ממש ביכולתו של אדם לנהל את ענייניו גם לאחר שיוכרז כבלתי כשיר לדאוג לענייניו וזאת על ידי עריכת מסמך מפורט הקובע הוראות מדויקות והמסמיך מיופה כוח אשר ימלא אחר ההוראות.
תיקון זה מבטא מעבר מהשיטה הפטרנליסטית, במסגרתה מונה אפוטרופוס למי שהוכרז בלתי כשיר, ואותו אפוטרופוס קבע, עבור האדם, מה יהיה לטובתו, אל גישה של אוטונומיה של הפרט המבטיחה כי רצונו של האדם- בהיותו צלול וכשיר- יכריע בעניין ניהול ענייניו, גם לאחר שיוכרז כבלתי כשיר.
חשוב להדגיש כי רק עורכי דין שהינם בוגרי קורס הסמכה של משרד המשפטים מוסמכים לערוך יפוי כוח מתמשך (ובלבד שאין לעורך הדין עניין אישי ביפוי הכוח), וכי תקפו של יפוי הכוח מותנה בהפקדתו במשרד המשפטים, ביחידת האפוטרופוס הכללי. יצויין כי ניתן גם לערוך יפוי כוח לעניינים רפואיים בלבד, למעט ככל הנוגע לתקופה בה אדם עלול להיות מוגדר "חולה הנוטה למות", שאז יש צורך בקיומו של מסמך הוראות מקדימות לפי הוראות משרד הבריאות.
בהתאם לסעיף 32ו'(ד) לחוק הכשרות המשפטית, מיופה כוח נזקק לאישור מוקדם של בית המשפט בפעולות הבאות:
– כל עסקה במקרקעין (כולל יחידה משקית בחקלאות, או בתעשייה, או דירה) אך למעט השכרה אינה עולה על חמש שנים; כל עסקה בעזבון לו זכאי הממנה; תרומה או מתנה בסכום העולה על 100,000 ₪ או מתנה שאינה סבירה בנסיבות העניין; מתן ערבות או הלוואה בסכומים העולים על הסכומים שנקבעו ביפוי הכוח, וכיו"ב.
בנסיבות חריגות, מוסמך בית המשפט לבטל את יפוי הכוח המתמשך וזאת כאשר הוכח שמיופה הכוח איננו מפעיל סמכויותיו כראוי ונגרמת לממנה פגיעה של ממש, או שמיופה הכוח פועל בניגוד לרצון הממנה; כך גם באם הוכח לבית המשפט כי יפוי הכוח ניתן כתוצאה ממירמה, מניצול או מהפעלת לחץ, השפעה בלתי הוגנת או כשהסתבר שהממנה לא היה בעל כשירות.
במקרה של ספק, מחוייב עורך הדין לפנות למומחה רפואי (פסיכיאטר וכדומה) לקבלת חוות דעת בעניין צלילותו וכשירותו של האדם המבקש לערוך יפוי כוח מתמשך.
ככלל, על מיופה הכוח לפעול בהתאם להנחיות המקדימות, אולם, לעיתים נאלץ מיופה הכוח לחרוג מהוראות יפוי הכוח, וזאת כאשר ההחלטה או הפעולה הן בלתי אפשריות לקיום, גם לא בקירוב; באם ההחלטה או הפעולה כרוכות בהוצאה כספית שאין בידי הממנה להוציאה; באם ההחלטה או הפעולה הן בלתי חוקיות או עלולות לגרום פגיעה חמורה לממנה; וכן באם הממנה מתנגד בעניין אישי מהותי או רפואי מהותי גם לאחר שמיופה הכוח ניסה להגיע איתו להסכמה. במקרים כאלה, על מיופה הכוח לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות.
יפוי הכוח המתמשך יכול לכלול עניינים רכושיים (כגון ניהול נכסים וחשבונות בנק), עניינים אישיים (כגון מקום מגורים, מעבר לדיור מוגן) ועניינים רפואיים (במסגרת טופס ד' אותו יש למלא ידנית).
כאשר מתמלאים התנאים אותם קבע הממנה, מראש, כתנאים בהם יוכרז כמי שאינו יכול עוד לדאוג לענייניו (כגון חוות דעת רפואית), או בלשון החוק "חדל להיות מסוגל להבין בדבר", יהיה על מיופה הכוח להודיע למשרדי האפוטרופוס הכללי על התקיימות התנאים, ורק לאחר מכן יוכל לפעול בהתאם ליפוי הכוח.
ברירת המחדל הינה מסירת חוו"ד מומחה תוקפו של יפוי הכוח המתמשך עד למועד פטירת הממנה (שאז נכנסות לתוקף הוראות צוואה שהותיר אחריו, או, בהעדר צוואה, הוראות חוק הירושה) ועוד 3 חודשים ממועד הפטירה.
במסגרת חוק החולה הנוטה למות, יכול כל אדם למלא טפסים המצויים באתר משרד החינוך, ובהם הנחיות ברורות לגבי הטיפול הרפואי אותו הוא מבקש לקבל, ולחילופין- טיפול רפואי ממנו הוא מבקש להימנע, בשישה החודשים האחרונים לחייו וכאשר הדעה הרפואית הינה כי האדם נוטה למות.
אדם יכול במסגרת הטפסים להורות על אי החייאה, אי האכלה כפויה וכיו"ב, ואת הטופס ניתן למלא ולחתום בפני רופא המשפחה או בפני אחות מוסמכת. לעומת זאת, יפוי הכוח המתמשך, יכול אמנם לכלול הוראות רפואיות מסוג זה, אך נועד בעקרון לקשת רחבה הרבה יותר של נושאים.
הכוונה הינה לחוסר יכולת של אדם להבין בעניין מסוים ולקבל החלטות בקשר אליו, ובמילים אחרות- חוסר יכולת לנהל את ענייניו השוטפים של האדם, מבחינת כשירותו הקוגניטיבית. חשוב להדגיש כי מגבלה פיזית איננה נחשבת כמגבלה על כשירותו של האדם לנהל ענייניו.